נגד
צד ג' אונקל הנדסה בטיחות ובדיקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שפרבר
פסק דין משלים
רקע וטענות הצדדים.
לפניי תביעה לנזקי גוף, שבגדרה התובע עתר לחיובה של הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה), לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה שהתרחשה ביום 1.11.06 (להלן:התאונה).
המעבידה הפעילה בזמן התאונה מוסך, ובוטחה ע"י הנתבעת מס' 2 ( להלן:המבטחת), בביטוח אחריות מעבידים.
לאחר שמיעת חלק מראיות הצדדים, התובע והנתבעות, בשיתופה והסכמתה של הצד השלישי, הגיעו לידי הסכם פשרה שסלק את תביעתו של התובע. הסכם זה קיבל ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 13.4.11 וניתן לו תוקף של פס"ד.
התביעה העיקרית, אם כך, מאחורינו, וכל אשר נותר טעון הכרעה הינה ההודעה לצד שלישי וזכותה של המעבידה לשיפוי מאת צד ג' (להלן:אונקל).
לשם ההכרעה במחלוקות שהתגלעו בין המעבידה לאונקל, חשיבות רבה נודעת לנסיבות התאונה ולמערכת היחסים המשולשת בין הצדדים לתיק זה. על-כן, בטרם אביא את טענות הצדדים ומסקנותיי, אסקור בתמצית את תיאור תאונה, שנראה כי הצדדים אינם חלוקים לגביו, גם אציג את העובדות הרלוונטיות למערכת היחסים מעבידה-אונקל.
ביום התאונה התובע עבד במוסך המנוהל ע"י המעבידה. על התובע היה להחליף גלגל של משאית, ולשם כך הוא נעזר במגבה הידראולי נייד (להלן: המגבה). כפי שהיה נהוג, אחרי שהמשאית מורמת באמצעות מתקן הרמה אחר, היא מושענת על "חמור". מיד לאחר מכן, הגלגל הטעון תיקון מוגבה מעט באמצעות המגבה לשם שחרור המסב ופירוק הגלגל.
המשאית הורמה, הוצבה על חמור והגלגל הורם מעט באמצעותו של המגבה. לאחר מכן התובע התכופף בסמוך למגבה לשם תפיסת המסב, או אז נותקה השרשרת של המגבה ופגעה בעינו של התובע. בהקשר זה חשוב להדגיש כי, לאחר שמיעת ראיות הצדדים וטיעוניהם, ברור הוא שבזמן התאונה שרשרת זו הייתה חשופה לחלוטין וללא מיגון. עניין זה הוכח כדבעי, עולה מראיות הנתבעות ואונקל עצמן, גם לא הוכחש בסיכומיהם של צדדים אלה.
זו הייתה ההשתלשלות שבסופה התובע נפגע בעינו. הנתבעות, כאמור, הביעו הסכמה לפצות את התובע, אם כי עמדו על דעתן לחייב את אונקל לשפותן. עמדה זו מבוססת על חובתה של אונקל, בהתאם להתקשרות בינה לבין המעבידה, לבדוק את תקינות ובטיחות מתקני ההרמה שבשימוש המעבידה ועובדיה.
את סיכומי המעבידה ואונקל שמעתי בסוף הישיבה שהתקיימה בפניי ביום 13.4.11. המעבידה הדגישה בסיכומיה כי, אונקל הינה חברה המתמחה בבדיקת מתקני הרמה, אשר בדקה את המגבה, אך חודשים ספורים עובר לאירוע התאונה, ומצאה כי מגבה זה תקין לחלוטין. אונקל, חרף מקצועיותה, לא ראתה להמליץ בפני המעבידה על התקנתו של מיגון אלא רק לאחר התרחשות התאונה, דבר האומר דרשני . ועוד, טוענת המעבידה כי, כפי שעלה מעדותו של הבודק מר' צפריר שבדק את המגבה בשם ובשליחותה של אונקל, הוא לא ידע באותם זמנים את שמו של יצרן המגבה, ואף לא את העומס המותר של המגבה, של השרשרת ושל השסתום שמשחרר עומסים. מכל אלה, המעבידה בדעה שהבדיקות שנעשו למגבה ע"י אונקל הינן שטחיות ולא השיגו את תכליות התקינות והבטיחות העומדות בבסיס עבודתה של אונקל. לא זו אף זו, התנהלותה של אונקל לקתה בהתרשלות גם בנוגע לבדיקת השרשרת. הרי הבדיקה שנעשתה הייתה בדיקה חזותית בלבד, מבלי שהבודק ברר אודות מועד התקנתה של שרשרת זו, והמלצות היצרן לגבי החלפתה.
גם אונקל הרחיבה בסיכומיה תוך התייחסות מפורטת לכל העובדות והשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אונקל טוענת, שהמעבידה מיתממת בגישתה ובטענתה כי הינה חסרת כל ניסיון והבנה, וסמכה על בדיקותיה של אונקל בעיניים עצומות. הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהמעבידה העסיקה ממונה בטיחות, גם לא עם העובדה שמעבידה זו לא ידעה לתת תשובות אודות תאריך רכישת המגבה, גם לא מידע כלשהו לעניין הוראות היצרן לשימוש והפעלת מגבה זה. אונקל הזכירה כי, בדיקתה למגבה נעשית אחת ל-14 חודשים, כאשר במהלכה של תקופה זו המעבידה עושה שימוש אינטנסיבי במגבה, אף לעיתים בוצעה הרמה למשאית ולא רק לגלגל.
אונקל גם התייחסה לחו"ד של מר' מוגליבקין שהוגשה ע"י המעבידה. אונקל סבורה שאין לייחס לחו"ד זו משקל כלשהו, ולו מהטעם שהמומחה הודה כי מעולם לא הכין תסקירים לגבי מכונות הרמה, גם אין הוא מוסמך או מתיימר לבחון את שיקוליו של הבודק המוסמך. אונקל גם הדגישה כי, בנסיבות שהיו קיימות, בדיקתה יכלה להיות אך חזותית, משלא הונחו בפניה נתונים לעניין זהות היצרן, העמוסים המותרים בשרשרת וכיוצ"ב, שהינם בידיעת המעבידה.
אונקל חדדה כי בכל הנוגע למיגון, הרי זו חובתה של המעבידה והדבר בידיעתה ובשליטתה. הראיה לכך, שלאחר אירוע התאונה המעבידה כן ידעה למגן, מבלי שראתה ולו להתייעץ עם אונקל. זו הייתה הטענה אף שאונקל סבורה שלא קיימת חובת גידור בנוגע למגבה הספציפי, כך שלגישתה החובה הקבועה בחוק נוגעת אך ורק למכונות הפועלות בתנועה מיכנית מואצת.
דיון ומסקנות.
כידוע, הפסיקה הטילה על המעביד חובה גורפת לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה. המעביד הינו האחראי על אופן עבודתו של העובד, וסיכונים הקשורים לסביבת ותנאי העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו. על המעביד מוטלות חובות המתבטאות בצורך להזהיר עובד לגבי סיכונים קיימים, להדריכו ולפקח עליו, להסיר סיכונים במקום העבודה ולספק ציוד נאות ומיגון. עוצמתה של חובה זו נגזרת מהיקף הסיכון לו חשוף העובד, ככל שהסיכון בולט ומוחשי יותר כך תיגבר הדרישה מהמעביד להסרתו ,לאספקת אמצעי הגנה, להדרכת העובד ולפקח עליו במהלכה של העבודה השוטפת. עוד חשוב להדגיש, שחובה זו הינה חובה אישית המוטלת על המעביד, כך שהמעביד לא יכול להשתחרר ממחויבותו לשלמות גופו ונפשו של העובד באמצעות העברת האחריות לבטיחות עובדיו לגופים חיצוניים, גם לא כאלה המתמחים בבטיחות בעבודה. גופים אלה יכולים לשמש כיועצים וכמדריכם, אך בסופו של יום עיקר האחריות לנזק שיגרם לעובד בעקבות ליקוי בטיחותי בתהליך העבודה תרבץ על שכמו של המעביד.
כך במערכת היחסים עובד מעביד, אך האחרון יכול ורשאי לדרוש שיפוי מכל גורם שתרם ברשלנותו להגברת הסיכון לו נחשף העובד, או מזה שלא פעל כפי חובתו להסרת או למצער לצמצום הסיכון שהתממש וגרם לתאונה. עם זאת, אין אנו עוסקים בזכות אבסולוטית לשיפוי אלא, ההכרעה בשאלת תרומתה של אונקל וחובתה לשפות את המעבידה, תוכרע על בסיס ההתקשרות החוזית ומערכת היחסים המיוחדת שבין צדדים אלה, כן לנוכח החובות שמוטלות על אונקל מכוח הדין והפסיקה.